מיומן הגרונטולוגית
משפחות רבות פונות אליי בדילמה חשובה היושבת לפתחן.
הורים או בני משפחה תשושי נפש, חולי אלצהיימר ודמנציה מתקדמת הסובלים מתופעות לוואי, בדידות והתבודדות .
מה עושים?
משאירים בבית? מעבירים לסידור מוסדי?
במקרים מסוימים התשובה ברורה וחד משמעית.
ככל שתופעות הלוואי מסכנות את החולה או הסובבים אותו וככל שהטיפול הביתי אינו עונה לצרכיהם, זה הזמן לשנות מסגרת.
האם יש רע בכך?
חלילה וחס !
אין רע בשילוב תשושי הנפש בבתי אבות. נהפוכו.

רבים ממטופלינו עוברים ממצבי בדידות לחיי חברה. גם אם זו לא החברה “הבריאה” בה היינו רוצים עבורם שכן המדובר בתשושי נפש. מדובר בבני אדם. בני אנוש.
עצם החברה, הפעילות, החיים סביבם מהווה טריגר להפעלת גלגלי המוח המתנוונים ויכולה להביא שיפור ואף האטה בקצב התקדמות המחלה.
רבות שמעתי את חשש המשפחות ממקרי התעמרות בזקנים.
אכן, היו מקרים כאלה בבתי אבות אך מאידך היו מקרים קשים כאלה בבתי המטופלים עצמם .
משרד הבריאות החליט “לשבת” חזק יותר על בתי האבות. חייב אותם ברישות מצלמות ומבצע בקרות וביקורות פתע.
בשורה התחתונה.
המחלקות לתשושי נפש מיועדות בראש וראשונה לטיפול בדיירים במחלקה איש איש לפי צרכיו. הצוות אמון לטפל במקרים קלים כקשים. המחקרים הראו שלהיות יחד בריא יותר מלהיות לבד. כך גם לגביי כולנו לרוב.
לכן, דבריי לציבור באים לשפוך קרן אור קטנה (!!) באשר לסוגייה.
כמובן שחבריי ואני נשמח לייעץ וללוות אתכם בכל התהליך הנדרש.
אני פרוסים ברחבי הארץ למתן פתרון.
בברכה
נורית מי-דן עו”ס גרונטולוגית