אלימות כלפי זקנים יכולה להיות על ידי כל אחד ובכל מקום
רבות דובר על התעמרות והתעללות בזקנים אבל בדגש על בתי אבות.
סבתה של לימור שסיפורה ר”מ, מייצגת אין ספור מקרים של זקנים המוכים, מבוזים ובעיקר סובלים על-ידי המטפלים בביתם!
בצל קורתם… בסביבתם הטבעית…
אלא שמקרים טראגיים אלה לרוב עוברים בשקט מתחת לשורות. מתחת לרדאר התקשורת והעיקר, מתחת למצלמות ולבני המשפחה.
סיפור זה חושף בנוסף, התחכמות של המטפלת המודעת לנוכחות המצלמות. המטפלת נוקטת בעונש “פסיבי”. כזה שאינו כואב, או משאיר סימנים. עונש “שקט” שמיבש לזקנה את המוח. משתק אותה. מוציא אותה מכלל החיים ומדביק אותה לקיר כאילמת חסרת ישע.
אלימות נגד זקנים חסרי ישע ואונים בכל דרגה בגיל הזקנה, יכולה להתרחש בכל מקום, בכל רגע ועל-ידי כל אחד! השכנים, השליחים, נותני שירות למינהם, המטפלים, בני המשפחה כולל הילדים. גם בסביון וגם בלוד. גם בהרצליה פיתוח וגם ברמלה. גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים, נוצרים בדואים וכו’.
לאלימות ולהתעללות בזקנים פנים רבות שכל אחת מהן היא ספר בפני עצמו.
אלימות מילולית, פיזית, כלכלית, כימית (תרופות), פסיבית ואקטיבית.
בשורה התחתונה וממבט מעל, האחריות לשלומם של זקנינו בראש וראשונה חלה עלינו.
זוהי כתבה שפרסמתי בנושא: התעללות בקשישים. הסימנים ודרכי המניעה.
נורית מי-דן, גרונטולוגית M.A – יועצת בתחום הזקנה.