כמו צל בין קרני השמש
לפעמים אני רואה אותה.
מהלכת כמו צל בין קרני השמש.
בשקט, הס, שלא להזיז את האוויר יותר מדיי.
מין דמות אצילית עם שנים ועבר שנרתעת .
שלא יראו, שלא ישאלו יותר מדיי. “היי, איפה היית? מה את עושה?”
יוצאת קצר מפתח ביתה כי צריך ונעלמת אל מבצרה והדלת נסגרת.
שלא יראו,
לא ישמעו ולא ישאלו.
יש ובין החיים, בין המבוגרים, דמויות, אנשים, זקנים שהעולם בחוץ לא מעניין אותם.
עולמם בביתם, סביב עצמם ומשפחתם.
אומרת עליהם הסביבה : “מסכנים, תקועים, מדוכאים, נרקבים אל מול המסכים ועוד מוסיפים המומחים שבם: לוקים בנפשם”.
אכן, הבדידות שורש כל רע אך לאלה שבחרו בה, בבדידות לעת זקנה, שעולמם צר ככל שיהיה, האם רע? באמת רע?
לכל אלה, רע?
אז זהו, שלא.
לאנשים בשר ודם אלה, זקנים ככל שיהיו, כרונולוגית, פיזית או נפשית, אם בחרו וייטב עימם? הניחו להם לחיות כרצונם. כפי שנפשם חפצה.
הניחו לשופטים, מקטלגים ומבקרים.
הניחו להם לבחור את שבא להם ולא לכם.
הניחו להם לבחור להזדקן ואולי בפעם הראשונה בחייהם, כפי שירצו וכפי שיחפצו.
אתם, אנחנו נהיה אנחנו והם, הם גם אנחנו.
ניתן ליצור איתי קשר עוד היום 24/7 במתן סיוע בכל הדרוש.
נורית מי-דן, 054-4707307
|