ילדים ודיור מוגן הילכו יחדיו? כן!
עכשיו גם בישראל.
חיבור ילדים עם אזרחים ותיקים במסגרות בתי אבות ודיור מוגן ברחבי העולם מהווים תופעה מוכרת ביפן, ארצות הברית, אירופה, סינגפור ועוד.
עתה גם בישראל.
העומד מאחורי איחוד נפלא זה איננו רק תקציבי הבא לחסוך בעלויות הקמת מבנים המיועדים לכל מגזר, הרציונל הוא גם טיפולי לשני הצדדים.
לילדים והמבוגרים. שני הצדדים מרוויחים, שני הצדדים נהנים.
מהו הערך המוסף במפגש אזרחים ותיקים וילדים?
הילדים מביאים עימם את חדוות החיים, הצחוק, המתיקות, הפתיחות, הסקרנות, השובבות והשמחה.
מאידך, המבוגרים פותחים זרועות בחום לחיבוק חם, בסבלנות וסובלנות, חוכמת חיים וניסיון אין קץ.
הפרייה הדדית זו, לא פעם, באה למלא את חסרונם של נכדים ונינים בקרב המבוגרים שילדיהם מתגוררים רחוק או שאינם זמינים להוריהם או לסבים והסבתות, אולם באותה מידה, מפגשים בין-דוריים אלה באים לגשר בין הדורות ולהטמיע את תפיסת הזקנה כחלק טבעי ומקובל בקרב ילדים קטנים.
כך בקרב ילדים רכים בשנים בגילאי הגן ( 4-5) תיבנה תבנית הזקן בחיי הילד כדמות טבעית, אינטגרלית, מעניקה ובעיקר כעוגן רגשי שיש בה יציבות ונועם, אוזן קשובה ודמות מכוונת.
הזקן בעיניי הילד כדמות מעצבת
דימויים של אזרחים הותיקים בעיניי הילדים בדיור המוגן ובבתי האבות נתפסת כמיוחדת, משמעותית וחברתית.
המבוגרים אינם ממלאים תפקיד הורי מחנך אלא דמות המביאה עימה ערך מוסף. המשחקים המשותפים, האינטראקציה, האירועים המשותפים, עבודות היד, הסיפורים והספרים ועוד, כל אלה מהווים ערך מוסף הנשזר החיי הילד באופן טבעי.
מהצד השני, המבוגרים נהנים מתחושת האושר המלווה אינטראקציה זו הגורמת לרווחה נפשית, רגשית, חיזוק החוסן הפיזי והקוגניטיבי.
כפי שציינתי, שני הצדדים מרוויחים.
מסקנה
כגרונטולוגית מרצה, זה המסר אותו אני מעבירה בכל מקום וזמן. ביטול המרחק הפיזי והגיאוגרפי בים גיל הזקנה לגיל הילדות, בונה חברה ערכית נטולת דיעות קדומות וסטריאוטיפים הבאים “להחביא” ולהצניע את מקומה של הזקנה בקרב ילדיה אלא להישיר מבט נורמטיבי קדימה ולראות הזקנה כחלק טבעי ממסלול עתידו של חיי האדם.